רש"ש על נדרים נה:

גמרא הנודר מן פירות הארץ אסור בכל פירות הארץ. (בברכות ליתא מלת בכל) ופירש הרא"ש פרי העץ כו' וכ"פ אחריו הטוש"ע סי' רי"ז. והב"י כתב ע"ז ופשוט הוא מדלא הוציא אלא כמהין כו'. ולי צ"ע דהא במשנה ר"פ כ"מ איתא על פירות האילן הוא אומר בפה"ע כו' ועל פירות הארץ הוא אומר בפה"א. וכן עוד שם לקמן ועל פירות הארץ בפה"ע ל"י. הרי דבלישנא דתנאי אין נכלל בפירות הארץ רק פרי האדמה ולא של עץ (ועמש"כ שם (מ) ד"ה מאן תנא) וראיית הב"י במחכ"ת הג' אינו. דכמיהין כו' גדילין בקרקע. ובב"י שם הביא תוספתא הנודר מן הפרי כו' ומותר בפירות אילן ותמה עלה ע"ש. ולכאורה הנ"ל דצ"ל בתוס' הנודר מפירות הארץ כו' וכמש"כ ודלא כהרא"ש. אבל האמת יורה דרכו דצ"ל ואסור בפירות האילן כי כן הוא בירושלמי בפרקין סוף הל' א' ע"ש ובק"ע:

ר"ן ד"ה תוספתא הנודר מן התירוש כו'. וגרסינן עלה בירושלמי כמ"ד הלכו בנדרים אחר לשון בנ"א. התוס' זו הובאה ג"כ בגמרתינו יומא (עו ב) ומסיק עלה ג"כ מטעם דבנדרים הלך אחר לשון בנ"א:

רא"ש ד"ה טיסני. ולא אסר עצמו אלא במה שנקראת חטה א"נ הא דקאמר מותר מיירי שנחלקו כו'. כצ"ל:

במשנה באניצי פשתן. לשון המפרש דדייק ולא נפיץ. והעתיקו התוי"ט. וק"ל דמשמע הא דייק ונפיץ אסור. מ"ש מגיזי צמר דמותר מטעם דל"נ אלא לבגד. ועוד דמוכח להדיא בסוכה (יב ב) דאניצי לפרש"י הוא דדייק ונפיץ. ולפירוש התוס' הוא מטוה. ודייק ולא נפיץ הושני קרי ליה ע"ש:

שם רי"א כו' טען והזיע כו' מותר להתכסות. נ"פ דר"ל ללבוש וכן בלשון מקרא וערום יכסה בגד (יחזקאל י״ח:ט״ז) ועוד רבות. ושם כסות לראיה ומיושב הצ"ע דתור"ע ע"ש: