רש"ש על נדרים יב:

גמרא הא קמ"ל תרומת ל"ת תרומתו היא. מהרא"ש נראה דל"ג הא קמ"ל. ומש"כ הר"ן דהוה כתרומה לגבי זרים. ל"ד דהא במנחות (ס"ד עז) מיבעי ליה לרבא אי חייבין עליהם מיתה וחומש או לא. ואולי דמש"ה קאמר ואב"א כו':

שם והכתיב ארבעים. במנחות (עו) הגי' והא בעינן ארבעים והיא נכונה:

שם הרי עלי כבכור כו' ור' יהודה מתיר. עיין בהגרי"פ ויש בו ט"ס וצ"ל וכ"מ בנזיר להדיא והוא דרצה לאוקמי שם דר' יהודה ס"ל כר' יעקב. ולמאי דדחי שם תרוייהו לא ס"ל כר' יהודה ע"ש:

רא"ש ד"ה כגון דאפרשן בלישה. דאמרינן בפ"ק דפסחים שני דברים המתירין מעלין כו'. כצ"ל: