רש"ש על נזיר סו.

רש"י ד"ה מי גרע. כדאמר מר או איש אשר כו'. כצ"ל. והוא שם (כב ד) והמציין השתבש ג"כ:

תד"ה אלא אראב"א. אבל משנזקק לטומאה אז לא תפטר כו'. ופי' הרע"ב לדידיה דזהו כוונת המשנה וספיקו וש"ז ר"ל ספק דמחמת הש"ז באה הזיבה. והקשה התוי"ט מהוי"ו דוש"ז. ואני אומר דכן מצינו גם לעיל פ"ז מ"ג ואהל ורובע עצמות דפי' הרע"ב אם האהיל על רובע עצמות. ואמת דגם שם העיר התוי"ט מהוי"ו דורובע. אבל מצינו גם במקרא ווי"ן יתירים כמו אלה. עי' בראשית (ל"ו) בפירש"י בפסוק ואיה וענה:

ירושלמי פרק כג

(סוף הלכה ג') דאר"י בשם ר' ינאי אל נא תהי כמת תסגר מה ימי הסגר ז' אף ימי המת ז'. כצ"ל וכ"ה במדרש ב"ר פ' ק' וכדמוכח ג"כ בירושלמי בפ' ואלו מגלחין. והקה"ע במחכ"ת צלל במים אדירים והעלה חרס בידו ושכח גם ד"ע בירושלמי שם:

סליק מסכת נזיר. בעזרת השי"ת מקבץ ומפזר