רש"ש על נזיר סה:

רש"י ד"ה אר"ל עילא. כי הדר ומצא להך שלישי מפני ליה גבייהו. כצ"ל:

תד"ה א"ר משרשיא. מהו שיחפור בעומק עד שיגיע לסלע כו'. בש"מ הקשה הא מפורש באהלות פט"ז הבודק בודק כו' עד שיהא מגיע לסלע כו'. ולכאורה הנ"ל שהן מפרשי' דשם קאי על משך האורך וכמו במשנה הסמוכה שם היה בודק והגיע לנחל כו' מפסיק. אבל ז"א דשמא הוא חצר המערה או הריוח שבין כוך לכוך:

תד"ה ור' יהושע. שת"ק מטמאו מספק ור"י בא לומר שהוא ודאי מצורע. נ"ל דדוקא קאמרי ולא איפכא. דעתה י"ל דמלת ספק שבדברי ת"ק משמשת לשתים למעלה ולמטה וכמו בב"מ (סא) קרי ביה את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית ובנשך ובמרבית ל"ת אכלך. וכה"ג כתב התוי"ט בב"ב פ"א מ"ד בשם הב"י בכוונת המשנה שם. ושם (דף פח ב) ברשב"ם ד"ה אחד מיו"ד בליטרא תמצא ג"כ כיוצא בזה. ועמש"כ בק"א להט"א בר"ה בד"ה שייך לאבני שהם ובמ"ר בראשית פכ"ב אות א':

בא"ד לעולם ל"נ במצורע אלא טהור גמור כו'. לכאורה קשה ממשנה ערוכה לעיל (נט ב) נזיר כו' ומוחלט בספק. וי"ל דמ"ל דספק לו אם החליטו הכהן או לא. ועוד בגווני אחריני:

תד"ה בשבעה. במראה שראה איש ואשה נזקקין זל"ז וכ"מ כו' אפילו ראה בהמה כו' נזקקין זל"ז. לכאורה אדרבה מדמוסיף ר"י לומר נזקקין מכלל דת"ק לא איירי בזה. וגם מסוף דבריו "אפי' ראה בגדי צבע האשה" מוכח דת"ק בראה אשה לבד קאמר. ודע דממה שסיים שם במשנה הרהר עד שלא ראה או ראה עד שלא הרהר משמע דפי' במראה דלא כהמפרש כאן שראה שד כו'. ולפמש"כ הגראז"ל שם דגירסת עד. עד. משמע דתרוייהו בעינן אלא דאין חילוק בסדרן. והקשה דאמאי חשיב להו בשנים ע"ש. יהיה מזה אדרבה ראיה לפי' המפרש ודו"ק:

בא"ד בראיה ג' לרבנן כו' אבל לר"א רביעית לסתור כו'. כצ"ל:

בהרע"ב כגון בשר שמן חלב כו'. כ"ה כוונתו כאשר נקדתי. ולא כאשר שמעתי קורין שמן כי כן מוכח ביומא (יח) מהנוטריקון ע"ש: