רש"ש על נזיר ה.

תד"ה תלכנה. ומשני כו' דלמא ד' ירחין בחד זימנא ותרין כו' (כגי' הגמרא). כצ"ל:

תד"ה הני (בסופו). בתחלת שנת מ' לשאלה ול"ד מקץ כו'. גם הראב"ע בפ' ראה פי' מקץ שבע שנים תעשה שמטה בתחלת השנה ע"ש:

גמרא כנגד נזיר כו' ל' חסר א'. עיין במפרש ותוס' שכ' דנזר אלהיו ע"ר לא קחשיב דהוא לשון כתר. ובירושלמי איתא אחד לחידושו יצא. פי' לגופו איצטריך והוא כמו דאיתא בגמרתינו בכ"ד דאין דורשין תחלות. ודע דבמפרש נשמטו עוד ג' לשני דנזירות עי' במקרא ותמלאם: