רש"ש על נזיר ה:

תד"ה תנן סתם כו' (בסופו). אלא ביום ל' דהוי ליה כפרה כו'. כצ"ל. ר"ל הואיל דקרבנותיו באין ג"כ לכפר על שציער כו' (עי' לעיל (ב ב) תד"ה ואמר אינאה) לכן מהראוי דתיכף אחר הבאתם יהיה מותר לשתות יין. ואם יביאם בכ"ט והוא ע"כ יאסר ביין עד הערב ישאר בלא כפרה על אותו מקצת יום שאחר קרבנותיו ועי' א"מ:

תד"ה אמר. י"ל דמשום דשני לקמן לר"מ כאומר שלמים. משמע דכן גירסתם בגמרא כאומר בכ"ף. וכצ"ל לקמן בדבריהם ד"ה תנן:

רש"י ד"ה והא תנן. איכא דגרסי לה בל"א כו' עד סה"ד. ומשמע דבאומר שלמין דקאמר הוא ל"ד אלא דר"ל דאמר שלשים (ועי' בתוס') ודינו דאפי' בדיעבד אם גלח ביום ל' ל"י וזה אשמעינן בסיפא דסיפא דהיא פירושא דרישא. וסיפא דקתני ואם גלח ליום ל' יצא מיירי בנזירות סתמא ואפי' לכתחלה נמי וכדמשמע מהא דקאמר אליביה לעיל איידי דאיכא יום תלתין דמגלח. אבל קשה בבא שניה דואם גלח את הראשונה ליום ל' כו' דע"כ מיירי ג"כ בנזירות סתמא. א"כ למה לא יגלח השניה לכתחלה ביום נ"ט. וי"ל דזהו משום לתא דיום ל' כיון שנהג בתחלתו נזירות לשם הראשונה אמרו דלא יעלה לכתחלה גם לשניה וכ"מ מהא דמסיים שם שיום ל' עולה לו מן המנין דפשטיה קאי על הא דאם גלח ביום ס' חסר א' יצא: