רש"ש על נזיר מד:

במשנה ואינו מביא קרבן אא"כ היה מעו"ש. עתוי"ט שכ' דאף לפי' התוס' דזה קאי על מצורע שגלח בח'. מ"מ יל"פ גם אנזיר אם לא טבל עד יום ח'. וזהו שכתב הרמב"ם בחבורו דאם נתאחר בטבילתו כמה ימים יעריב שמשו ויביא קרבנותיו למחר והכ"מ לא כתב מנין לו כו'. ונראה דגם הכ"מ כיון לזה במה שהביא בהל' י"א סיום דר"ע ואינו מביא כו' ללא צורך שמה אם לא לבאר בזה הא דאם נתאחר בטבילתו כו' שבהל' י"ג. אבל תמוה מאד יגיעתו למצוא מקור לד"ז מהמשנה. דהלא בהדיא מוקי רבא להא דתני הלל מביא קרבנותיו בט' בלא טבל בז':

רש"י ד"ה אלמא קסבר. דכי היכי דזב אסור ליכנס במחנה לויה דהיינו בעזרה כו'. ע"כ צ"ל דר"ל עזרת נשים או משום דעומד בשער ניקנור כדלקמן שהוא שער עזרת ישראל קרי ליה עזרה. אבל מ"מ הלשון אינו מדוייק דהא זב אסור בכל הר הבית:

תד"ה א"ל ר"ט. שנאמר בפ' מצורע כו' וכבס את בגדיו ורחץ את בשרו במים כו'. כצ"ל:

בא"ד וא"כ הוי טבו"י אם אחר לגלח עד ח' כו'. כצ"ל: