רש"ש על נזיר כז.

תד"ה וכ"ת. לכן נראה לפרש הסוגיא כו'. כצ"ל:

בא"ד אלא מעתה דקאמר מעות דוקא גמירי מעות ולא עופות בתמיה. ר"ל אף דעופות חזו לאלתר להקרבה והוו לכאורה כמו בהמה בע"מ. וכמו שהקשו בריש הדבור. מ"מ פריך שפיר כיון דדייקי לשון ההלכה מעות וממעטי פרים ונסכא כו' דלא דמי למעות בזה דצריכי שהייה אף שאין בזה טעם לחלק. א"כ ה"ה עופות ל"ד למעות בזה שהן עצמן ראויין להקרבה:

תד"ה ואמאי (בע"ב). וה"ה דהני סתומין הוו מעלו לנדבה. כצ"ל:

בא"ד וה"ה דר"ה בבהמות דהוו כסתומין. כצ"ל: