רש"ש על נזיר כו:

תד"ה אבל בהמה. וא"ת סוף סוף קשה כו' מהמקדיש זכר לדמי נסכים. כצ"ל:

תד"ה אלא. תו לא מיפרקי דאין לעופות פדיון כו'. כצ"ל:

בא"ד (בסה"ע) ומת קודם הקרבה כו' דלא יהבינן להו דין דסתומין לענין זה שיקריב כו' חטאת. תימה איך יוכל להקריב חטאת לאחר מיתה. כי מש"כ המפרש לעיל (כא ב) דבחטאת העוף לא גמרינן שתמות במיתת בעליה כבר צווחו עליו וע"ש בב"ר: