רש"ש על נזיר כז:

תד"ה מתיב רב המנונא. כצ"ל:

בא"ד ממעות שהפריש אביו לחטאת. כצ"ל:

תד"ה היתה. לפדותם ולהביא בדמיהן נדבה או קרבנות נזירותו דבע"מ כו'. כ"נ דצ"ל. דבבא זו קאי על ב' הדינים דרישא:

תד"ה מאי איריא. אבל במתניתין קתני מעות מפורשין להכי תני קודם מעות סתומין כו'. כצ"ל:

תד"ה מתיב רבא. ושלשה קרבנות כתיבי. לכאורה ה"נ להגיה קרבנו. ואולי נסבי ל"ר משום שלשה דנקטי. וכ"ה לשונם לקמן בד"ה ת"ל:

שם וחד בשעירה וחד בכבשה. כצ"ל כסדרן בתורה:

תד"ה ת"ל. עד שיהא קרבנו לשם חטאו. כצ"ל: