רש"ש על נזיר יב:

גמרא ואילו גבי דידיה תנן האומר כו'. כצ"ל כי היא משנה שם:

רש"י ד"ה אמר רבא. ה"ג כו'. והאי דקא מייתי ליה אינהו כו' משום נדבה. תימה דהא בתוכם יש ג"כ חטאת שאינה באה בנדבה אפי' חטאת נזיר כדמוכח בכ"ד ומהן בנדרים (י' א) חסידים הראשונים היו מתאוים להביא קרבן חטאת כו' ע"ש. וגם הלחם הבא עם שלמי נזיר משמע במעילה (יא א) במשנה דאינו בא בנדבה ובספרי נשא פיס' ל"ח דאפי' אמר הריני נזיר ע"מ לגלח על מאה חטאות אינו רשאי להביא יותר מחטאת אחת. וצ"ל דיוצאין אם יביאו העולה לבדה:

תד"ה מ"ט (בסופו). ואין חיוב שום ח"נ בעולם. כצ"ל:

תד"ה כי פליגי (בסופו). אבל בלישנא דמתניתין משמע להו דחצי קאי אעלי. כצ"ל:

במשנה כשיהיה לי ולד. במשניות הגי' כשאראה וכ"ה בתוס'. וכ' התוי"ט ול"י אמאי שני כו'. ודקדוק חמור הוא. ועמש"כ בנדרים (יז) בס"ד ליישב זה:

תד"ה בת. אבל אמר בל"ז כו' אפי' בת טומטום כו'. כצ"ל:

תד"ה הפילה. כר"י דסבר לא מחית כו'. והתוי"ט מסיים היינו ר"י דס"פ דלעיל גם מ"ה. ול"ד דשם אינו מבואר דספיקא דנזירות לקולא רק הגמרא שם מייתא ברייתא דתני בה בהדיא לר"י כן ע"ש וכדמייתי התוס' לקמן בד"ה לר"י: