רש"ש על נזיר יב.

גמרא ומודה ריו"ח כו' ולא אם אם ולא אם אב ולא אחות כו'. כ"נ דצ"ל:

שם ואף על פי שהיתה לה אחות ונתגרשה לאח"מ כו'. ונ"פ דבמאי דסיים פתח וה"ה לכל הני דלעיל. וא"ש מאי דקאמר מ"ט לפי' התוס' כלומר ה"ד כו'. והרי באחות מ"ל בפשוט שנולדה אח"כ ובשעה שמנהו שליח לא הוכרה עדיין או שלא נתעברה כלל עי' קדושין (סב ב). וע"כ לא פריך אלא על דורות שלמעלה ממנה:

רש"י ד"ה גליון. והנך חטאות דידי' נינהו. עמש"כ ע"ד בקינין שם בס"ד. וכן ע"ד התוס' ד"ה ואלו במש"כ אם יצטרך לזיבה אחרת כו' והוקבע לזיבות ראשון:

תד"ה אסור. קטנות שא"י אם אביהן קבל עבורן קדושין כו'. לכאורה י"ל דל"ח להכי שיעבור האב על הא דאמרי' ברפ"ב דקדושין אסור לאדם כו' עד שתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה וע"ש בתוס':

תד"ה מ"ט. כלומר ה"ד כו' עד ולאסור מספק. צ"ל לעיל קודם ד"ה כי משוי: