רש"ש על מועד קטן כז.

גמרא מעשה שמת ר"ג הזקן כו' כבר כפינו ע"פ זקן. עמש"כ בע"ז (יא):

גמ' שם מאי דרגש אמר עולא ערסא דגדא. נראה דמילתא דעולא לאו אדרגש דהאי ברייתא איתמר. כיון דתנו בה קרביטין והיא לית לה וכדאיפרך מזה במסקנא. וכן לשון הקושיא לקמן דתניא דרגש א"צ לכפותו מוכח דלא הוה עסיק בה. אלא עיקרי' היה על מתניתין דנדרים:

גמ' שם כי אתא רבין אמר אמר לי ההוא כו'. כצ"ל:

תד"ה מן המנחה. עי' רש"א. ול"נ לסרס דבריהם וכצ"ל אי מנחה קטנה אי מנחה גדולה דמקודם לכך והס"ד ואח"כ מתחיל דבור חדש אינו יושב עליה:

רש"י ד"ה אין מניחין. להספידו. משמע דשלא ברחוב מספידין וע"כ בתלמיד חכם קאמר דאף דאין מועד בפניו ומותר להספידו מ"מ לא ברחוב בכדי שלא להרגיל גם באינו ת"ח:

תד"ה ואין. זאת המשנה ע"כ נסדרת בהיפך. נראה משום דדין זה הוא אפילו בחול והפסיק בי' בין דיני דמועד ועי' נ"י. ונ"ל מדבריהם דלפניהם היה דין זה משנה בפ"ע ועליה הוקבעה הגמרא הא דת"ר בראשונה כו':