רש"ש על מועד קטן יט:

רש"י ד"ה דהא נהגא. כלמ"ד. כ"נ דצ"ל בכ"ף ועי' טוי"ד סי' שצ"ט:

תד"ה הלכה. מדלא מפליג כו' ולא בלא גלח. כצ"ל:

תד"ה אתיא (בסופו). דל"א שיהא יום ז' לשני ימים כו'. זהו כעין שכתבתי בס"ד בר"ה (י) ע"ש:

תד"ה שאסור. וא"ת מ"ש כו' ובשמיני לרבנן ובשביעי לא"ש שרינן כו'. כ"נ דצ"ל. ולזה נראה שכוון גם גה"ש אלא שנשתבש בהעתק. ומיושב בזה קושיית הרש"א. וגם לגי' שלפנינו ל"ק דהא כאן נשלמת שבעה קודם יו"ט. וא"כ נאמר נמי מקצת היום ככולו לענין דברים הנוהגים בשבעה בלבד:

בא"ד ולפירושו נראה כו' מדקאמר הכל מודים כו'. כ"נ דצ"ל ועמש"כ לעיל (יז ב):

תד"ה ומלאכתו. אע"ג כו'. הגה"ש הניח דבריהם בצע"ג ע"ש. והנה הרי"ף והרמב"ם השמיטו הא דמלאכתו כו'. ותמה עליהם הב"י בסי' שצ"ט וכבר העיר הרז"ה על הרי"ף בזה. וע"כ צ"ל דס"ל שאין זה קולא מיוחדת כאן דוקא אלא ה"ה בכל אבל וקמ"ל דאף בזה דוקא ע"י אחרים ועי' לקמן כ"א ב' תד"ה מכאן. וכ"נ מהא דקתני כללו ש"ד כל שהוא משום אבל רגל מפסיקו ופרש"י שצריך להשלימו אחר הרגל. וכן מהא דפשיטא ליה דלמנין ז' אינו עולה. אמנם התוס' ע"כ לא ס"ל כן כדמוכח בדבריהם לקמן (כ) בד"ה שלשה ע"ש: