רש"ש על מועד קטן יט.

תד"ה ר' יוסי. דר' יהודה קשה נמי קצת דהל"ל כו' כדי פרנסתו לאחרים או כו'. כצ"ל:

בא"ד והשתא מתניתין אתיא כר"מ. עי' רש"א. ונראה דט"ס הוא וצ"ל כר' יוסי:

בא"ד אבל ריב"א היה מביא מן הירושלמי להתיר כו'. לפמש"כ לעיל דרב ורבה בב"ח מצו סברי דשבת ז"ת א"כ מהירושלמי אין ראיה. ועי' תוס' מנחות (לו ב):

בסה"ד אין אות ומימים כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה שמונה ימים. מותר לאלתר בתכבוסת. עי' בגה"ש. ונראה דאישתמיטתיה דברי המהרש"א בכאן:

רש"י ד"ה ואין עולין. דכי קבר מתו בתוך הרגל כו'. ובכגון זה משמע דשבת עולה (עי' לעיל יז ב תד"ה כשחל) וא"כ מוכח דלא כדעת הררי"ח שהבאתיו שם דאין שבת עולה בתחלת המנין:

בא"ד ואני אומר כי ט"ס הוא כו'. הגה"ש הניחו בצ"ע והב"ח תלהו בתלמיד טועה. ואולי י"ל דהוה ק"ל קושיית התוס' לקמן (כ) ד"ה אריו"ח. וניחא ליה למימר דס"ל לריו"ח דהמשנה לאו בדוקא נקטה ג"י ודלא כרבא. ובזה מדוייק הא דא"ר הלכה כתנא דידן דאמר שלשה דלכאורה תיבות דאמר שלשה אך למותר. דל"ל דאתי לאפוקי הא דשמונה ימים קודם הרגל דל"ה כתנא דידן אלא כא"ש דאמר ז' דהלא רבא גופיה אמר שם לעיל דא"ה כא"ש ביום ז'. אלא ע"כ בא לומר דאמר שלשה דוקא ודלא כריו"ח:

רש"י ד"ה כשבת. דינו כשבת כו'. כצ"ל:

בהרע"ב מ"ה. ומונה אחר הרגל למ"ד יום עם הג' שעברו כבר מן השלשים. תמוה חדא דהא רגל עולה למנין שלשים אף אם קברו ברגל כדמסקינן לקמן וכמש"כ בעצמו לקמן. שנית דהג' ימים שקודם הרגל נחשבין לז"י מן השלשים כיון דחשיבי כשבעה ימי אבילות כדלקמן (כד ב) וכמש"כ בעצמו במ"ו:

תד"ה שאם. ונ"ל דה"ה כו' לא יכבס אחר הרגל. כ"נ דצ"ל:

בסה"ד הא שני ימים לא בטלו גזירת א"נ הא ימים כו'. כ"נ דצ"ל. והרש"א מחק לגמרי מן מ"מ פירש אמת כו' עד סופו: