רש"ש על מועד קטן יב.

רש"י ד"ה מקבלי קיבולת. ואמרי היום בשבת יהיב להו. לכאורה לפי טעם זה אמאי שרינן להשכיר שדות לנכרים משום דאריס אריסותיה קעביד בספ"ק דע"ז. ודוחק לומר דשמואל אתיא כרשב"א דשם נגד סתם מתניתין דהתם (עי' בתוס' כאן) ועמש"כ לקמן (בע"ב). והתוס' שם בד"ה אריסא כתבו בשם ר"י טעם אחר ע"ש:

רש"י ד"ה אבל אי איכא כו'. לאותן פועלים כו'. כצ"ל:

תד"ה אמר. דקא אסר התם מרחץ במשנה משמע הא שדהו שרי. במשנה שם מפורש דמשכירין שדות. אלא דל"ת דהיינו משום דאמרינן ליה וציית וכדאיתא התם לרשב"א. לכן הוצרכו לדיוק דמרחץ:

בא"ד וכדר"ש דאמר כו' אסורין בימי אבלו אבל במועד דהוי דאורייתא או כעין דאורייתא הקילו וכ"ש שיש להן להקל בשבת כו'. כ"נ דצ"ל:

גמרא משום דמישחא נפיש פסידא. פרש"י דמישחא יקיר. ועי' בנזיר (לא ב) דבגליל חמרא עדיף ממישחא וע"ש ויש לפרש כאן דמישחא מתקלקל יותר:

גמ' שם הלכות מועד כהלכות כותים למאי הלכתא כו'. כצ"ל וכ"ה ברי"ף וכצ"ל ברש"י:

רש"י ד"ה ואין למידין. כמו בכותים דלא אמרינן כו'. כצ"ל: