רש"ש על מועד קטן יא:

במשנה מי שהפך כו'. לשון הרע"ב ואי לא מסיק כו' לטחון כו'. נראה דאף לתנא דמתניתין במנחות (פו) דלא היה טוחן אלא בפעם הג' וע"ש בגמרא היינו דוקא למנורה ולמנחות אבל להדיוט דרך לטחון אף בפעם הראשון. תדע דגם טעינת קורה לא הוזכרה שם אלא בפעם הב' והכא משמע דטוענה מיד:

במשנה שם רי"א זולף. פרש"י נותנם ע"ג בית הבד כו'. זה גם רי"ה מתיר. ול"נ לפרש זולף דהכא כזולף דבמתניתין דלקמן דפי' לתוך החבית. דרי"ה אומר ומניחה כו'. פי' בתוך הבור כמו ביין לקמן:

גמרא פתח באבל וסיים במועד. ועי' פרש"י ועמש"כ לקמן (יז ב) בס"ד:

גמ' שם משתגיע עונת המים שלו. עפרש"י. ועי' ברא"ש פי' אחר:

רש"י ד"ה כדו לגוף. מגופת החבית. עי' ר"פ המניח דהיינו כד היינו חבית:

רש"י ד"ה והקבלנים. בסכום כך וכך. ר"ל שהמקבל יש לו דבר קצוב. וחכירות הוא שלבעה"ב יש דבר קצוב וכ"ה ברש"י שברי"ף להדיא. ועי' בשו"ע יו"ד סי' ש"פ סעיפי י"א וכ' ובש"ך סקי"ב:

רש"י ד"ה ואע"פ שבקיבולת. תיבת אחרים נראה מיותרת:

תד"ה רי"א. במתניתין מחמיר כו'. לכאורה מתניתין בחוה"מ דאורייתא וע"י עצמו וכאן באבל דרבנן וע"י אחרים וכן הביא הנ"י בשם הירושלמי דאפילו לרי"ה מותר באבל בלא שום שינוי כיון דנעשית ע"י אחרים. ועי' בירושלמי עצמו דמקשה ג"כ מדר"י אדר"י:

תד"ה רשב"ג. ובצינעא הס"ד. ואח"כ מתחיל ד"ח יעשו ע"י אחרים. והוא ציון על הא דהאריסין כו' הרי אלו יעשו ע"י אחרים:

בא"ד וי"מ דהא כו' כשלא ימצא אחרים. ר"ל דלפי' קמא שרי אפי' אם ימצא אחרים שיעשו אלא שאינן אומנין כמותו. והפוסקים האחרונים לא זכרו מאומה מדבריהם:

בא"ד מיהו כו' ל"י בחמרין וספנין כו'. כצ"ל:

בסה"ד דאין מי שיעשה ד"ז כאותו שיש לו אומנות כו'. כצ"ל: