רש"ש על מועד קטן יב:

גמרא ואי ר"י ידוש נמי בפרות דהא אמר כו'. כצ"ל:

גמ' שם לימא שמואל כיחידאה ס"ל. ק"ל הא האמת כן הוא כדאיתא במגילה (יח ב) ע"ש. וי"ל משום דסתמא דמתניתין דריש מכילתין משקין בה"ש במועד דלא כוותיה (עי' נ"י) דמשקה מים לזרעים חייב משום חורש או זורע והוה מלאכה דמחובר. ובזה אפי' שמואל מודה כדאיתא ביבמות (פג):

רש"י ד"ה אדם חשוב. אפילו אין לו מה יאכל. ועי' ריטב"א. ולע"ד הנל"פ דכוונת הא"נ הוא דלעולם חצדא דשערי הוה דהוא דבר האבד ומ"מ איקפד דאדם חשוב שאני אבל באין לו מה יאכל אפי' לאדם חשוב ש"ד:

רש"י ד"ה לנזיי. עי' בפירושו לחומש (ויקרא יט יט) דמפרשו בענין אחר:

גמרא צנעא דהני יממא הוא. לכאורה ר"ל דוקא יממא משום דבלילה אוושא מילתא טפי מטעמא דמסיק וכ"מ דעת הפוסקים. ופרש"י בזה דחוק:

תד"ה מכניס. וא"י מה מלאכה. לכאורה פשוט דהיינו עמור. ואף שא"ח אלא במקום גידולו כמו שפסק בשו"ע סי' ש"מ ס"ט וע"ש בהגר"א וכ"כ התוס' בביצה (ר"ד לא) הא איכא למימר דהכא נמי מיירי במקום גידולו דמשמע ודאי דלא בעינן אלא שהכינוס יהא ממקום גידולו ואף שמאספו אח"כ הביתה: