רש"ש על מנחות צא:

גמרא יכול נחלק בין נסכי פר לנסכי עגל. מה שנדפס בגליון בד"ח הגהה וס"א וכן לקמן על יכול נחלק בין נסכי כבשה. כולן טעותי נינהו כמבואר:

רש"י ד"ה ואיזהו. דאי בנזיר ד' רבויין מ"ל כו'. לעד"נ יותר לפרש אדרבה דבתרי הוה סגי. דבעולה ושלמים דידיה בגופייהו כתיב וכדלעיל. וכ"מ לישנא דצריך. ועי' לעיל (עה רע"ב) כה"ג. ועוד ק"ל לפירושו דהא איכא למימר דלא מרבי אלא הג' בהמות דנזיר טהור:

תד"ה אימא. משום דאית בהו מנחה. ל"י מהיכא פסיקא להו דאית בהו מנחה. וכעת ל"מ מקור לזה וצע"ג: