רש"ש על מנחות צא.

גמרא הואיל וכתיב ומן הצאן כמאן דכתיב יחדו דמי. ועפרש"י. וק"ל לפי מה שפי' הוא בעצמו בסנהדרין (סו) ובש"מ דחיליה דר' יונתן הוא מדפרט הכתוב יחדו בכלאים. והרי התם כתיב בוי"ו ובחמור. ועוד ק"ל דהלא עיקר פלוגתייהו הוא על הכתוב דאיש אשר יקלל את אביו ואת אמו דפ' קדושים וכיון דכתיב את אביו בסי' הפעול א"א למטעי כדפרש"י. והגהת הרש"ל בר"פ אותו וא"ב דמחק האתי"ן לא הבינותי:

שם סד"א כו' אייתי נו"נ תסגי בנסכים דחד קמ"ל. כה"ג דריש ר"י בחולין (פו ב) חיה או עוף:

שם במנחה הבאה עם הזבח הכ"מ כו' או אינו כו'. והנ"מ הוא דאם הם להזבחים טעון כל עשרון רביעית ההין שמן. וכ"א קרב בפ"ע דאסור לערבן כדלעיל (פט ב). ואם היא באה בפ"ע היתה קריבה כאחת. ולא היתה טעונה כולה אלא חצי ההין כדין המתנדב מנחת נסכים דפר ודלא כדמשמע לכאורה מפרש"י דהנ"מ הוא אם ליקרב עם הזבחים. דהא קי"ל אדם מביא זבחו היום ונסכיו אפי' לאחר כמה ימים:

רש"י ד"ה ואשם שניתק. ושחטו לשם עולה דמצוה לעשותו כליל כו'. כצ"ל: