רש"ש על מעילה י.

תד"ה רישא. אבל ר"ש כו' כדמוכח בפ' יש בקרבנות כו' דמוקי לה באבודה שלא בשעת הפרשה. בגי' שלפנינו שם ליתא:

בא"ד לכן נראה להר"מ כו' אבל הכא דאם לא קרב החטאת היה מוסיף ומביא חטאת שמנה כו'. צ"ע דהתם נמי קתני באיזו בבות יביא מאלו ומאלו חטאת כו' ומדייק הגמרא שם הא אם הביא מא' מהן השני יוליכו ליה"מ ומוקי לה כרבי. ובל"ז דבריהם צריכין ביאור. ודברי בה"ז מגומגמין:

תד"ה הכל מודים. וא"ת ואמאי לא נקט יצא. ע"כ ר"ל יצא כולו וכמש"כ הבה"ז. וא"כ פליג רבא אדריו"ח דלעיל (סוף דף ו) דאמר דביוצא כולו לא אמר ר"ע. ואפשר דל"א ריו"ח אלא לענין פיגול נותר וטמא. אבל לא לענין מעילה:

בא"ד מיהו קשיא דבמתניתין תנן גבי עולה כו'. עצ"ק שהעלה דבריהם בצ"ע דהא כבר חילקו לעיל דהתם בעי' בגדי כהונה כו'. ולעד"נ דט"ס וצ"ל גבי פה"נ כו' דמועלין בהן בבה"ד והרי שריפתן שם ג"כ לא בעי' ב"כ דהא כשרה אפי' בזר כמש"כ הרמב"ם בפ"ז מהל' מעה"ק הל' ה' (והכ"מ שם לא הראה מקורו. והוא ירושלמי ס"פ שני שעירי). וכן בתירוצם צ"ל דשאני פה"נ כו':

במשנה וחייבין עליהן כו' ופיגול אין בהן. כצ"ל וכן בסוף מתניתין צ"ל ופיגול אין בו:

שם זה"כ כל שיל"מ אח"ע משום פיגול כו'. מש"כ התוי"ט דפה"נ דמן מתיר בשרן ועורן לבה"ד. משמע דחייבין עליהן משום פיגול ועמש"כ עליו בזבחים (לה) בס"ד:

רש"י ד"ה אח"ע כו'. דנותר יליף עון עון מפיגול. כצ"ל ע"ש בזבחים (מה א וב). ועתור"ע. וע"ש בזבחים בתד"ה יש לו מתירין דמאשר יקרב לא ילפינן לדבר שיל"מ. ועי' לעיל (ו ב) בתד"ה בשר: