רש"ש על קידושין פ.

גמרא מלקין על החזקות סוקלין ושורפין עה"ח. ר"ל יש חזקות שמלקין וסו"ש עליהן דהיינו חזקות טובות כמו כרוכין אחריה. וא"ש תרומה עה"ח. פי' ויש חזקות שאפי' תרומה א"ש עליהן כמו חזקת טיפוח דתינוק לפי שאיננה חזקה טובה כמש"כ התוס':

שם אר"ל משום ר"א זו היא כו'. נראה דצ"ל ואר"ל כו' בו':

שם אם רוב שרצים טמאה אם רוב צפרדעים טהורה. נראה דסיפא ל"ד דאפי' מחצה ע"מ טהורה דהוה ספק בדבר שאין בו דעת לישאל ולא תני רוב אלא איידי דרישא וכזה איתא בברכות (נג) וע"ש במה שציינתי:

רש"י ד"ה אבל ליוחסין. עד שיביאו ראיה שהן בנותיה ש"ז. כצ"ל:

רש"י ד"ה ואין שורפין. ולא מתוך ראיה. כצ"ל:

רש"י ד"ה זו היא. שמוחזקין לטפח כו'. כצ"ל:

תד"ה ל"ש. וי"ל דרבי תנא כו' ור"ת פי' דרבי סבר כו'. כצ"ל:

תד"ה שדרכו. ובכה"ג פליגי בתוספתא כו'. ל"מ בתוספתא. ואדרבה המשנה בפ"ג דטהרות במ"ז סתמה בדין זה דטהור. ואח"כ במשנה שאחריה שנאה פלוגתת ר"מ וחכמים דלפנינו משמע דהתם כ"ע מודו. וכן הרמב"ם פסק כסתמא דמשנה ראשונה והכא פסק כחכמים. ועי' לשון התוס' בחולין ובנדה:

בא"ד או אדם טהור נתנן לו. ר"ל שלקטן ממקום אחר ולפ"ז ר"מ מטהר ממש אפי' מטומאת (עפר) [ערב] . ומיירי שהתינוק היה ודאי טהור כמש"כ התוס' שם ושם. ולחנם הניח הרש"א דבריהם כאן בקושיא: