רש"ש על קידושין ג.

גמרא ותו הא דתנן זו אחת כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה מפני שדרכו. מה גורן ויקב כו' דאזלינן בתר שנה שהביאו שליש. משמע דאף גפן בתר שליש. ועי' ר"ה (יב ב) תד"ה התבואה:

רש"י ד"ה יש בו דרכים. כצ"ל:

רש"י ד"ה דאיכא פלוגתא. ודזב הני הוא דהוי אונס. כצ"ל:

בא"ד ודגיטין כו' ולא באומר תן גט כו'. כצ"ל. עי' גיטין (יג) במשנה ובפרש"י:

רש"י ד"ה למעוטי חופה. שאם מסרה לו כו'. כצ"ל:

תד"ה מה. ושמא י"ל דהא דאזלינן ביה בתר חנטה לשביעית כו' לחומרא כו'. ק"ל מהא דא"ר בר"ה (טו) אתרוג בת ששית שנכנסה לשביעית כו' ופטורה מן הביעור כו'. ובסוכה (לט ב) פריך א"ה אתרוג נמי בת ששית הנכנס לשביעית היא דתנן כו'. ועוד מאי איריא דתני שוה לאילן בזה יותר מלירק וצע"ג:

בא"ד וא"ת אמאי לא חשיב ששוה לירק לענין פאה כו'. לעד"נ כיון שאינו מטעם אחד לא שייך להשוותם וכה"ג תירצו בעצמם ביבמות (לא ב) בד"ה והא עבדא. וגם בלא"ה לפי מה שתירצו בסמוך דלא תני אלא כו' ולירק בתר לקיטה ל"ק ג"כ מפאה ועי' מהרש"א:

בא"ד וי"ל כיון כו' שא"ח בפאה כגון האוג כו'. ר"ל שא"ח כאשר חייבין האוג כו' דשם מבואר דהם חייבין:

תד"ה לא לחיה. מאי איריא משום דמספקא לן כו'. ר"ל דתני אינו שוה לא לחיה כו' אפי' אם שוה לחיה ג"כ לא מרביעין כו'. והרש"א האריך בזה לל"צ:

תד"ה ואשה. ועוד כו' בשטר מנלן כו' ליגמור משדה. לכאורה התם מוכר כותב והכא בעל כותב עי' לקמן (טז) אלא למ"ד אב כותב מא"ל וכה"ג כתבו בעצמן לקמן (רד"ה) בתירוץ ועוד:

בא"ד בשטר וחזקה לא הקשה דהא פשיטא כו'. כצ"ל:

בא"ד ש"מ דשא"ד נקנין בחליפין לעובד כוכבים. ונ"ל דהיינו דוקא מישראל אבל מעובד כוכבים לעובד כוכבים לא דהא כתיב וזאת התעודה בישראל. והא דקאמר בגיטין (לח) עובד כוכבים ישראל קונה עובד כוכבים בעובד כוכבים לא כש"כ. התם מיירי בקנין גופו אבל בקנין ממונם איכא לאפלוגי. תדע דישראל מישראל קונה במשיכה ומעובד כוכבים לא עי' רפ"ב דבכורות. ועי"ל דדוקא בעיקר הקנין אמרי' הקל וחומר אבל לא באיכותו. וראיה לזה מבכורות שם דעל קושיית ואימא מיד עובד כוכבים כלל כלל לא אמרת ק"ו אם גופו קונה ממונו לא כש"כ. וגופו נקנה בשטר וחזקה וממונו לא ע"ש ובזה יתורץ קושיית התוס' בגיטין שם בד"ה דכתיב: