רש"ש על קידושין כ.

גמרא יש לו אשה ובנים רבו מוסר לו כו'. יל"פ דאו או קאמר דומיא דתנן ביבמות (סא) כהן הדיוט ל"י איילונית אא"כ יש לו אשה ובנים דהביא שם התוי"ט מהרמב"ם דאו או קתני וכ"מ לישנא דיחידי. וכן רש"י בפיה"ת לא כתב רק אם היה נשוי. והמל"מ כ"ע דמהגמרא משמע דצריך שיהי' לו בנים ג"כ. ואינני רואה שום משמעות:

שם לא באת לידו עד שלוה ברבית כו' וסמיך ליה אל תקח מאתו נשך כו'. נראה דר"ל מדמזהיר את המלוה שלא יקח משמע דהלוה מרוצה לתת וכיון שכן ודאי יבקש (המלוה) [הלוה] כל טצדקי דהתירא אם ע"י זקוקים או ע"י עיסקא הנהוגים עתה. או שילוה מן העובד כוכבים:

רש"י ד"ה אלא מנה. שתות מנה וככה מגרע כו'. כצ"ל. ומה שפי' החשבון משש. לרבי לעיל (טו ב) והרמב"ם פסק כוותי' ה"ל לפרש החשבון עד שנת היובל וכן פי' בערכין ומה שנמחק שם מפרש"י תיבות עד שנת היובל הוא שבוש ועמש"כ לקמן (ע"ב) בדבריו:

רש"י ד"ה אמר אביי הריני כב"ע. הוה רגיל למימר הכי. נראה כוונתו משום דאשכחן ליה גם בסוטה דאמר הכי ונשאל שמה ענין אחר. אבל שם פי' יום אחד היה כו'. ונ"ל דלפירושו דשם שתי השאלות דהכא ודהתם נשאלו לו במעמד אחד והש"ס סדר כ"א במקום הנאות להן. וכה"ג כ' התוס' בע"ז (סג ב) בד"ה ויתיב [וכן גם אנכי בר"ה כו] :

תד"ה הא. אע"ג שמפדין אותה בע"כ. הוא לעיל (יח):