רש"ש על קידושין טז:

גמרא הא מני תוטאי היא כו'. ק"ל אמאי לא מוקי לה כרבנן דלקמן (יח) דגניבו אלף ושוה פחות נמכר וקמ"ל דההענקה אין נותנין לבעל הגניבה לתשלום גניבתו. אלא אם יש עוד בהמותר בכדי דמיו או יותר נמכר עוד הפעם. ואם אין בהמותר בכדי דמיו אינו נמכר פעם ב'. וכן לר"א דשם אם אינו שוה בכדי גניבתו אף אם תצטרף ההענקה שהיא קצובה כדלקמן (יז) לכל חד כדא"ל יעלה לכדי גניבתו אינו נמכר כלל:

בסה"ע אבל יוצא בגרעון כסף מעניקין לו ששילוחו מעמך. כצ"ל:

רש"י ד"ה ששילוחו מעמך. שיהא מקבל כו'. ר"ל אף דהוא בע"כ דאדון מ"מ אינו אלא שיהא מקבל כו' וקבלתו גרמה לו. וצ"ע ברש"י גיטין (ר"ד עה):

תד"ה מה. וא"ת מכל הני כו'. אולי צ"ל מ"מ:

בא"ד וכ"ת מה לשנים ויובל שכן מוציאין בע"ע תאמר במיתת אב כו'. והא ל"ל דע"ע נמי יהא יוצא במיתת האב מהיקשא דעברי לעברי'. דאין שום סברא שתהא מוציאתו כיון דאב לא היה שייך כלל במכירתו. בשלמא עברי' הואיל והאב מכרה ובמיתתו פקע כחו ממנה לכן בדין שתפקע גם כח האדון שלא בא אלא מכח האב. ומ"מ מיפרך בזה הק"ו אף על גב דלא שייך כמש"כ התוס' בב"ק (ה ב) בד"ה כי שדית: