רש"ש על קידושין יב.

גמרא רבא אמר ה"ט דב"ש שלא יהו בנ"י כהפקר. זה הלשון מצינו לב"ש עצמן ביבמות בר"פ ב"ש במשנה לענין אחר:

שם דתניא פרוטה שא"ח אחד מח' כו' שש מעה כסף דינר כו'. והא דלא מפרש נמי שיעור דינר שהוא א' מכ"ה בדינר זהב כמו דמפרש בברייתא דר"פ הזהב ע"ש בתד"ה אחד משמונה. הוא משום דהאי תנא ס"ל דכספא טיבעא ודהבא פירא:

שם א"ל בין דידי ובין רבין אליבא דת"ק כו'. מוכח דרשב"ג ות"ק פליגי בשיעור פרוטה. ולכן תמיהני על לשון התוס' שם שכ' הא דתניא פרוטה אחד מו' באיסר דזול איסרי כו':

רש"י ד"ה דומיא דיעוד. הרי את מיועדת לי במה שיש לי עליך. הוא כריב"י לקמן (יט) וא"כ אינו מקדשה בדינר. וע"כ הכא אזלא אליבא דחכמים דמעות הראשונות לקידושין ניתנו:

רש"י ד"ה יותר מאלפים. משנה זו כו'. עמש"כ בשבת (פג ב):

רש"י ד"ה הא בקידושי ודאי. שמאחר שקידש בש"פ במקומם כו'. כצ"ל: