רש"ש על כתובות פט:

גמרא וכ"ת אי כתב לה מאי למימרא לאפוקי מדראב"ע כו'. ק"ל דהא מדראב"ע גופיה מוכח דאית לה כתובה מתק"ח אע"פ שלא כתב לה מדקאמר מן האירוסין בתולה גובה מאתים כו' של"כ לה (פרש"י שם תוספת דמדעתו כו') אלא כו'. משמע דמנה ומאתים להכי אית לה דהן אינן מחמת כתיבתו דנימא של"כ לה אלא כו'. דמתק"ח היא. וצ"ל דרש"י לא פי' כן אלא לרווחא דמילתא לפי מאי דקי"ל דארוסה יש לה כתובה כמש"כ התוס' בב"מ (סוף דף יז) (ודלא כהרמב"ם בפ"י מה"א) אבל אפשר לפרש דלכן גובה עיקר כתובתה משום דכתב לה דלא הוה אומדן דעתא של"כ לה אלא ע"מ לכונסה אלא בתוספת אבל לא בעיקר. אמנם לקמן על הא דאשתו ארוסה מת הוא גובה כתובתה דפריך נמי אי כתב לה מאי למימרא ודאי קשה דנהי דל"מ לשנויי לאפוקי מדראב"ע דהא לא תני אלא גובה כתובתה ולא מוכח דקאי גם אתוספת וכדמסקינן לקמן בסה"פ על הא דקתני כתובתה קיימת דלא קאי רק אעיקר כתובה (ורש"י שפי' לעיל (נג) דגובה גם התוספת לכאורה תמוה וגם אינו אליבא דהלכתא דהא פסקינן לעיל (נו) הלכה למעשה כראב"ע) מ"מ גם עיקר כתובה איצטריך לאשמעינן דמודה בה ראב"ע:

רש"י ד"ה ניחוש שמא גירשה. והדרא מפקא גיטא כו'. כצ"ל כדלקמן בד"ה אלא במקום:

רש"י ד"ה ולא מיטמא לה. דשארו כתיב. עמש"כ בס"ד בב"מ (יח):