רש"ש על כתובות ז.

גמרא א"ר הונא אין הלכה כר' יעקב. מש"כ המהרש"ל דאי קאי על רי"ע דחוט השדרה ל"ל דמייתי הכא. תמוה דהרי לקמן (בע"ב) איתא כה"ג והלכתא המזכה לעובר לא קנה:

תד"ה מתוך. ושחיטת עולת נדבה דשרי כו'. לכאורה מאי קושיא הא צורך מצוה היא. ואולי לדעתם לצורך מצוה אינו אלא למצות היום וכמ"ש או צורך קיום מצוה ביו"ט:

בא"ד והא דקי"ל בפ"ק דביצה דיש עירוב והוצאה ליו"ט (כצ"ל ולמחוק בפ' אמרו לו) נראה דאיירי בעירובי תחומין. ק"ל איך ס"ד דרבה שם דלב"ה אין ע"ת ביו"ט והלא כמה משניות נשנו בפ' משילין בדיני תחומין. וכן בפרק בתרא דר"ה שופר של ר"ה אין מעבירין עליו את התחום. הכי כולהון אתיין כבית שמאי:

בסה"ד אבל ע"ת אין ענינה להוצאה. ר"ל ואיך מוכיח תחומין מהוצאה כיון דתרי עניני נינהו ויכול להיות דתחומין אסורין אף אם הוצאה מותרת. ומ"ש המהרש"א מלישנא דעירוב והוצאה גופיה ליכא לאוכוחי משום דלשון הוצאה יפול גם בתחומין כו'. תמוה דמה הוכחה יש מזה דאף אם יהיה לשון הוצאה כמשמעה. מ"מ י"ל דהיינו ע"ת. גם מ"ש לפרש הוצאה על תחומין לא מחוור כלל:

שם בא"ד היינו משום דמותר להוציא לצורך. מ"ש המהרש"א דצריך טעם מדוע לא התירו נמי תחומין לצורך משום מתוך. תמוה דאפילו לצורך אוכל נפש גופיה לא התירוהו כדמוכח בכ"ד: