רש"ש על כתובות סט.

גמרא וסבר אי כתיבנא ליה מכרו כו'. כה"ג זבחים (ל ב) חולין (נב):

גמ' שם שלח ליה ר"ע לר"ה הונא חברין כו' א"ל זיל אימא ליה כו'. חכם זמנינו ז"ל בספרו ע"א סי' ח' כתב מה שהקפיד ר"ה הוא מפני שהיה בעל השם לקרותו מקטנותו רב הונא כדאיתא בפסחים (פו ב). ושגה בזה כי שם הוא ר"ה בריה דר"נ בימי רנב"י תלמידו דרבא. ור"ה סתם דהכא היה בימי רב וגם בימי רבי כדלעיל. אח"ז מצאתי במהרמ"ש כדברים האלה:

גמ' שם אזל רב ענן כו'. כה"ג לקמן (עט):

רש"י ד"ה ויתרה. אלא זו שקדמה ונשאה. או ונשאת צ"ל:

רש"י ד"ה למיגבא בינונית. ואינה נפרעת אלא בשבועה דקי"ל כו'. כצ"ל וה' תיבות שבינתיים למחוק וכן ליתנייהו בר"ן:

רש"י ד"ה רב אשי מת ומת ר"ס בנו אחריו. כצ"ל (פ"י):

רש"י ד"ה ומבריה דר"ס. שהיה אחיה. כצ"ל:

תד"ה ובשמתא. וי"ל דה"מ בדבר שהמנודה מסופק כו'. נ"ל טעמא דהוי כעין תנאי שאי אפשר לקיימו דאמרינן בס"פ הפועלים דאינו תנאי והמעשה קיים. והגרע"א ז"ל בחידושיו מתרץ קושית התוס' דההיא דיהודה הוה תנאי גמור דלשון אם הוה בכ"מ תנאי כו' ע"ש. ותמיהני דהא בגיטין (עב) אמר אביי דאם ב' לשונות משמע וכי לא אמר מהיום כמ"ד לאחר מיתה ע"ש:

שם דמאריה וגנבי דבד"ש כו'. הוא כדלעיל (ל ב):