רש"ש על כתובות סה:

רש"י (במשנה) ד"ה ילקח וד"ה אוכל. נ"ל דצ"ל הד"א:

תד"ה ה"ג. עי' מה שהקשה המהרש"א. ול"נ דלענין ירושה ל"מ למיתני יתר עליו הבעל שהרי בה יש ג"כ יתרון לאב מבעל שיורש בראוי כבמוחזק משא"כ בבעל עי' תור"ע לעיל אות נ"ו ועמש"כ בס"ד בזבחים (ג) בתד"ה הכותב. ועמש"כ בס"ד בב"ב (קיד ב) בד"ה גמרא:

תד"ה בזמן. ונפגם הוא עצמו עמה. אולי ר"ל שגם הבעל נפגם ונבזה בעיני הבריות שרואים שהוא חי עם אשה שפצעים בפניה. ובהעתקת התוי"ט דבריהם נשמטו תיבות אלו: