רש"ש על כתובות סו.

רש"י ד"ה שלא ע"י הדחק. כגון שהיא עירנית. עי' עירובין (נג ב):

רש"י ד"ה שתים שלש. וטווה פשתן. לכאורה לפי מאי דאיתא לעיל (סא ב) דוקא בצמר הוא דעושה אבל לא בפשתן מפני שמסריח את הפה כו'. הוה זה לחוד כהעדפה שע"י הדחק. וי"ל דהתם אמרינן בכיתנא רומאה דוקא. אבל מ"מ קשה למאי ה"ל להזכיר פשתן:

תד"ה והא (בסופו). אלא ממילתיה דרבין. עי' מהרש"א. ול"נ דט"ס הוא וצ"ל דרבא:

רש"י (במשנה) ד"ה יכול. אבל אחיו או יתן כו'. עי' בר"ן:

רש"י ד"ה וכנגד השום. למזמוטי חתן. עי' חגיגה (יד ב):

רש"י ד"ה שום במנה ושוה מנה. אין לו לומר תנו לי עוד חמישיתו כו'. וקמ"ל דאף דאיתא עדיין טעמא דהן פוחתין מ"מ א"צ להשלים חומש. ומהרע"ב משמע דאשמעינן דלא יוסיף שליש. והוא דל"ת דעל שום ג"כ מוסיפין אלא דברישא להכי פוחת עוד חומש לפי ששמאום יותר מדאי עד כדי ההוספה ופחיתת חומש קמ"ל דלא. ומיושב קושיית התוי"ט פשיטא:

תד"ה פחות. מאי לאו ככלים של כסף כו'. כצ"ל:

בא"ד דל"ד לסחורה דא"כ הוו כמו כספים. ר"ל כדלקמן (סז) בגמ' בבשמים של אנטוכיא וכו':