רש"ש על כתובות ד:

גמרא כאן באבילות דידיה כאן באבילות דידה. אולי לפי שהנשים מפני רכות לבן מתפעלות ומצטערות הרבה על כל צרה של"ת יותר מהאנשים ולבן נשבר כאשר יעידון הכתובים והנסיון. וזה אצלי כונת הכתוב הרבה ארבה עצבונך. דכל מאורע רע יעציבך ביותר:

גמ' שם וכן היא שמת חמיה כו' אינה רשאה כו'. כצ"ל:

תד"ה ומי. ולרשב"א כו' לאו עמו ועמה במטה אלא בבית אבל כו'. כצ"ל:

תד"ה עד. ואומר ה"ר דוד כו' כי לפרש"י לרבות גו"ד שפיר דלא כו'. כן העתיק התוי"ט בפ"ב דאהלות מ"ד:

בא"ד (בסה"ע) בתוספתא דאהלות ספ"ג שתי אבנים. כצ"ל. או כמו דאיתא בדבריהם בשבת (קנב ב) בפרק אמר ר' יהודה שתי כו'. אבל לפ"ז אינו מדוייק מ"ש לקמן ובתוספתא דאהלות ספ"ג תניא מעשה כו' דהכי הל"ל ועוד תניא שם: