רש"ש על כתובות ד.

תד"ה אבל איפכא. ואמר לאחותה בבה"ק כו'. כצ"ל:

בא"ד ותוך ז' ודאי אסור כו'. ובהחולץ (מג ב) צדדו לומר דאפילו תוך ז' מותר ע"ש:

תד"ה מסייע. כההיא דתניא בפ"ק דמו"ק חתן כו'. מתניתין ערוכה היא בפ"ג דנגעים מ"ב. אבל כן דרכם בכ"מ להביא מהגמרא אף דמשנה היא. וביותר אם המשנה היא מסדר טהרות. לכן מה שתפס הנקה"כ על הט"ז ביו"ד סי' רע"ח שהביא הא דטלית כו' שנקרע רובה כו' מגמרא דחולין. והקשה דהא היא משנה בכלים הלא הראיתיך שכן גם דרך הראשונים נ"ע. ועמ"ש בתמורה (יט ב) ובהשמטות בס"ד:

תד"ה אבל דברים. אבל קשה דכל אותן הימים כו' משמע אפי' בשבת. ביומא (ח ב) מוקי להא דקתני מזין עליו כל שבעה לבר משבת. וא"כ הה"נ דכוותיה: