רש"ש על כתובות כז.

גמרא איכא דרמי לה מירמא. כה"ג בסוכה (טז) וש"נ:

רש"י ד"ה ואיכא דרמי. מתניתין וברייתא. גם הא דהעיד כו' היא משנה בעדיות. ועי' מש"כ בס"ד בנדרים (כו):

במשנה וא"נ אדם ע"י עצמו. וכן במשנה הסמוכה בר"ז בן הקצב. ק"ל הא לעיל (כב ב) בשנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת דהבא עליה בא"ת קאי ואפ"ה אם נשאת לא' מעדיה לא תצא לת"ק אלמא מספק לא תצא ממי שאומר ברי לי. ק"ו בשבויה דרבנן ובעלה שנשאה בהיתר א"ד שלא תצא ממנו כשאומר ברי לי. ויש לחלק:

רש"י ד"ה ר' יצחק ב"א. אף בבעילה פעמים שהן מותרות. משמע אבל בניסוך לעולם מותר אף במלכות אחרת. ומבואר כהויש ליישב שכתבו התוס':

תד"ה והלך. הזה וטבל וטהר הלך בשני כו' ואם קיימות הראשונות אלו כו'. כצ"ל: