רש"ש על כתובות קא:

גמרא ארבב"ח אריו"ח זו דברי ר"מ סתימתאה כו'. מגילה (כו) ע"ש:

במשנה ופסקה עמו כדי שיזון כו'. ברי"ף ורא"ש ליתא מלת כדי וכן לקמן בגמרא בסוה"ע ליתא:

שם לכשתבא אצלי אזונה כו'. עפרש"י. ותמיהני מדוע לא פי' כפשוטו דקאי על הבת עצמה ולאפוקי מאלמנה דתנן לקמן דיכולין לומר לה אם את אצלינו כו' עי' ברא"ש ור"ן:

רש"י ד"ה מאי לאו כה"ג. שמוסר כו' וכתוב בו פלוני קבל עליו כו'. ונראה דר"ל שאינו כת"י (דזה נראה דוחק לומר דמפני שלא כתב אני מיגרע גרע) וה"מ לפרושי לעיל בפלוגתתם כה"ג ועי' לשונו לקמן (קב ב) בד"ה אבל הכא. אלא דלשון הגמרא שם חייב אני לך מנה בשטר משמע דהוא עצמו הכותב: