רש"ש על כריתות ו.

גמרא ת"ר פיטום הקטרת כו' קילופה ג' וקנמון תשעה. לכאורה נראה דצ"ל קנמון קודם לקילופה. שהרי היא יתירה בכמותה מקילופה. וכן חשבן רש"י לקמן ע"ב בד"ה י"א סמנים וכן הרמב"ם בפירושו ובחבורו. וכמו בהקודמים. ולגירסא שלפנינו י"ל דאולי קילופה חשובה יותר מן קנמון והחשוב חשוב קודם:

שם מתקיף לה ר"י הא בכולהו מותרות כו' (ל"י ליישב לשון בכולהו דהרי לא תני לה בכולה מס' דשקלים זולת במותר הקטורת) והכא לא תני לה. תימה דלפנינו יש שם בסוף המשנה וחוזרין ולוקחין כו' ושב לתרוייהו ר"ל לר"ע ולב"ע וכ"כ שם התוי"ט. ודוחק לומר שלא היה כן בגירסת בעלי הש"ס כדמשמע שם מהתוי"ט. כי גם בנוסחת המשנה דבירושלמי ובתוספתא שם פ"ב איתא כן. ועוד דאי ל"ג לה יקשה קושייתו גם בין למאי דס"ד מעיקרא דמיירי ביחיד שעשה קטרת ובין למאי דמסיק בא' מסממני הקטרת. דמ"מ ראוי למזבח מיקרו וא"י מידי מזבח לעולם. ונלע"ד דעיקר הגירסא שם במשנה וחוזרין ולוקחין אותן מתרומת הלשכה דכן איתא גם בתוספתא שם. (וכמו דאיתא לקמן בסה"ע גבי מותר הקטרת. אך שם ט"ס וצ"ל מתרומה חדשה כדאיתא לעיל בסמוך). והשתא מדייק ר"י שפיר מדלא קתני מתרומה חדשה ש"מ דאיירי באמצע השנה. ומותר הקטרת לא היו מחללין אלא בסוף שנה בשעה דאיתא לת"ח ודוק כי נכון הוא מאד בעז"ה:

שם (בסה"ע) . צ"ל מתרומה חדשה כמש"כ בסמוך:

רש"י ד"ה קילופה. בשם וזהו שמו :

קנמון תשעה. ס"ה שס"ח מנין. כצ"ל:

רש"י ד"ה מפרישין. שכר האומנים המחזיקים את בד"ה. מה שנדפס בגליון בשם ס' ב"ש. לכאורה אישתמיטתיה גמרא דמעילה ספ"ג הביאה התוספות בשבועות (י ב) בד"ה מפרישין דמוכח שם להדיא כפירש"י דאומנין דהכא היינו אומני הבנין. ואדרבה פרש"י לעיל גבי המקדיש נכסיו שפי' דינתנו לאומני בית אבטינס צ"ע דהא סתם הקדשות לב"ה. והם היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה כדאיתא בכתובות (קו):

רש"י ד"ה ומחללין. דכ"ז שהיא בקדושתה כו' דכ"ד כו' א"י מידי מזבח לעולם. תימה דמה בכך הרי יחזרו ויקנו אותה מת"ח. וכמו שעושין עתה שמחללין אותה על המעות דיוצאה לחולין ואח"כ קונין אותה מת"ח. ועוד דתיפוק ליה דלאומני ב"ה אין נותנין אלא מקדשי ב"ה וכמש"כ התוספות שם בשבועות: