רש"ש על כריתות ה:

גמרא מפני יהויקים אחיו שהי' גדול ממנו שתי שנים. כצ"ל:

שם דכתיב למען יאריך כו' הוא ובניו בקרב ישראל. כצ"ל:

שם אלא לעולם יהויקים קשיש כו'. בהוריות ליתא למילת אלא ונכון:

שם ומי הוה שמן המשחה כו' אר"פ באפרסמא דכיא. התוי"ט תמה על הרמב"ם בחבורו דביהוא כתב שהי' בשמן אפרסמון ומדוע לא כתב כן ביהואחז. ולי אין קושיא כלל. דהא דיהואחז ל"נ בשה"מ הוא משום דלא הוה אבל בדין הי' למשחו בו כשלמה וכיואש לכן מיסתם ליה סתומי הרמב"ם כמו הברייתא. אבל יהוא אף דאז הי' עדיין השה"מ לא היו רשאין למשחו בו כי אם באפרסמא דכיא. ולהכי לא חשבתו הברייתא קמייתא בהדי הנך משום דלא דמי להו:

שם ת"ר כשמן הטוב על הראש יורד וגו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה תנו את הארון. במסכת שקלים (דף יו"ד). כצ"ל והוא בפ"ו הל' א' אם גולה עמכם לבבל שוב אין אתם מחזירין אותו כו'. משמע דכן היתה קבלה בידו דמבבל לא ישוב עוד. ועמש"כ ביומא (נג ב):