רש"ש על כריתות ה.

גמרא ואימא קלי דמייתר מחייב חדא כו'. וכ' הת"י דלעיל גבי חלב שור כו' ה"מ למיפרך הכי. ולעד"נ דשמה מיותר או שור או עז והש"ס דקאמר שם א"כ לימא קרא שור וכשב עז ל"ל. ל"ד דה"ה דהוי סגי אם הי' כתוב רק כשב ועז. ולהכי חייב אכל חדא וחדא דהי מינייהו מפקת. אבל הכא אינו מיותר רק קלי:

שם אל תהי גז"ש קלה כו'. מוכח להדיא דאף דאין עונשין מן הדין ובכלל זה ג"כ כרת כדמוכח במכות (ה ב) מ"מ מגז"ש עונשין. וכן ע"י היקש כדמוכח בסנהדרין (עג) ע"ש. כתבתי זאת לאפוקי מהמחבר טעם המלך בהל' אישות בכבוד חופה סע"ח ד"ה ועתה שתלה בוקי סריקי בהרב מל"מ שא"ע מדין גז"ש ע"ש:

שם ונאמר כאן והנפש האוכלת ממנו כו'. כצ"ל:

שם אתיא מתכונתו מן במתכונתה דקטורת. כצ"ל:

שם אמר לך רבא גבי שמן כתיב במתכונתו כו'. כצ"ל:

שם אפשר דעבדה פרס שחרית כו'. כצ"ל וכ"ה לקמן (ו ב):

רש"י ד"ה חצאין דקטורת (בסופו) . שס"ה מנין כמנין ימה"ח ושלשה מנים יתירים כו'. כצ"ל: