רש"ש על כריתות ג.

גמרא וכי מאחר דלאוין מחלקין כרת באחותו ל"ל. עי' מכות (יד) תד"ה ה"ג:

שם מה קטרת כו' וחייבים עליה בפ"ע כו'. כ"נ דצ"ל ותיבת כרת למחוק:

שם ניתנהו איפוך המפטם אה"ק כו'. לכאורה יש לדחות די"ל דלהכי תנא פיטום השמן ברישא דאקדמי' קרא ותני פיטומין בהדי הדדי. וי"ל דא"כ ה"ל למיתני הסך בשה"מ ברישא דאקדמי' קרא בהלאו והדר פיטומו ואח"כ פיטום דקטרת:

שם ותני הכי כו' והביא זכור עליו. נראה דכאן צ"ל זכר עי' רש"י בסנהדרין (נד ב) בד"ה חייב שתים:

שם ומולא יהי' קדש מבני ישראל. כצ"ל:

שם א"ה ליתני נמי הבא עה"ב והביא בהמה עליו הא אמר אביי כו'. ק"ל הא גם לר' אבהו דס"ל דבזה חייב שתים לרי"ש א"ש דהא אמר התם הבא עה"ז והביא זכר עליו הבא עה"ב והביא בהמה עליו בין לר' אבהו ובין לאביי לרי"ש חייב שלש וצ"ע:

שם ותנא שלש כריתות לסיומינהו בכריתות. מה שתמה בת"י דא"כ ליחשוב נמי הביא זכר עליו. לפמש"כ בסנהדרין (נד) בתד"ה הבא עה"ז ע"ש תתיישב זאת:

רש"י ד"ה דא"ר אבהו. לא יהי' קדש אזהרה לנשכב ועונש מגז"ש כו'. צ"ע דעונש כתיב בהדיא גם בנשכב ועי' בפירושו בסנהדרין:

בסה"ד אבל משכב זכר דלא מתהני כו'. לכאורה לפ"ז לא אתיא הא דאמרינן בחולין (קטו ב) אליבא דרבי מה להלן בהנאה. כרי"ש דדריש ליה על נשכב דזכר. ויש לדחות:

רש"י ד"ה בגברי. דאין זנות לבהמה. כצ"ל: