רש"ש על כריתות ג:

גמרא וריו"ח א"ל כו' חלוקה דמיתה לא הויא חלוקה. ולשון התוי"ט ובפ"ז דסנהדרין קתני נמי וידעוני דהתם לענין מיתה חילקן הכתוב כו' ע"ש. ול"ד דאטו בתרי קטלי קטלינן לי'. ולענין חיוב אכל חד אם עשאו לבדו אף אם לא חילקן הי' חייב. גם מה שהביא זאת מסנהדרין תמוה. דשם אינו מבואר יותר ממה דאיתא בגמרא שלפנינו:

רש"י ד"ה אוב וידעוני. ולאו אחד כו' ושואל אוב וידעוני. מה שהוגה בגליון בשם הב"ש ובה"ז. עי' בסנהדרין (סה) ברש"י ותוס' ומהרש"א ובמש"כ שם ובספ"ק דעירובין:

רש"י ד"ה כרת דיליה. בסדר שלח לך ואם נפש אחת תחטא כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה וישנו בלב. עיקר איסורו תלוי ברוע לבו כו' אבל השתחואה אנו רואין כו'. ק"ל דהא גם במשתחוה אם לבו לשמים אין בכך כלום כדאיתא לעיל (ס ע"א). ופי' הגליון שכ' דאילו הי' מדבר ומקבל עבודת כוכבים כו' לא מחייב. צ"ע דהא משנה ערוכה בסנהדרין (ס ב) ואחד המקבל עליו לאלוה והאומר כו' ע"ש: