רש"ש על כריתות כו.

גמרא נזיר כי קא מייתי קרבן לאו לכפרה מייתי אלא למיחל כו'. כצ"ל. ואשר בינתיים למחוק עי' סוטה (טו) בתוס'. וגרסי עוד א"נ למישרי נפשי' ביין:

שם רבא אמר א"ק ולארץ לא יכופר כו'. פרש"י בזה דחוק דעגלה ערופה דבאה עה"ס לא נזכר במקרא זה. ולפי מה שהבאתי בסוטה (מז ב) דטעם ע"ע הוא שע"י יתגלה הרוצח ויעשו בו דין ע"ש. א"ש כאן בפשיטות:

שם מה לנשיא ויחיד שכן יש בקרבנן נקבה תאמר בציבור שאין בקרבנן נקבה. כצ"ל:

שם דמאי פרכת אי משום דאין חייבין אלא על הע"ד כו'. כצ"ל ושבינתיים למחוק:

רש"י ד"ה ספק נזיר. ואתנויי שאם כו' יהא נזיר נדבה ולסוף ל' כו'. כצ"ל:

בא"ד רש"א יאמר אם הי' ב"ק כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה על יוצאי מצרים. ועדיין הן צריכין לכפרה זו. זה לשון הספרי אשר פדית ה' מלמד שכפרה זו מכפרת על יוצ"מ ונראה דר"ל דעגלה זו מכפרת ג"כ על מעשה עגל דיו"מ. וא"כ מביאין נמי אחר יוה"כ דלדידהו חזינן דלא כפר עלייהו יוה"כ כפרש"י:

רש"י ד"ה כדכתיב קרא. צ"ל דכתיב כאשר הוא בגמרא. ובכ"מ ספ"י מהל' רוצח ראיתי שהעתיק ב"ת אלו לסוף דבור הקודם ע"ש: