רש"ש על כריתות כה:

גמרא ת"ר ה' אשמות מכפרין א"ת אינו מכפר מ"ק כו'. כצ"ל ותיבות כפרה גמורה נראה למחוק:

שם א"ל מידי רוב כתיב. כה"ג בפסחים כב וש"נ:

שם ואת כל פשעיהם כו' ל"ל. ק"ל דהא פשעים היינו מרדים (יומא לו ב) ופרש"י העושה להכעיס וחמיר טפי ממזיד לתיאבון וא"כ איצטרך לגופי'. ואולי דזהו כוונת רב תחליפא לקמן מה שאמר קדמייתא נמי לא תיתי כו'. היינו מטעמא דאמרן:

שם א"ר תחליפא אבוה דר"ה ב"ת. כצ"ל ומלת בריה שבוש. ומה שמחק הרש"ק תיבות בר תחליפא. עמש"כ ביומא (ו ב) בס"ד:

רש"י ד"ה אין אחר מכפר. שאם כו' ולא ידע כו' ואח"כ נודע לו כו'. אמת שכן משמע מלשון הגמרא. אבל הוא לאו דוקא דה"ה בנודע לו קודם יוה"כ. באשם ודאי צריך להביא אחר יוה"כ. וא"ת א"צ כדתנן הודע ולא הודע:

רש"י ד"ה מנה"מ. לא מכפר יוה"כ עלייהו. כצ"ל:

רש"י ד"ה דלא בא לכפר. אבל שעיר המשתלח כו' דמכפר על עבירה שנודע לו שחטא כו'. ר"ל ידיעת ספק. אבל א"א לפרש כוונתו על מזיד. דהא גם שעיר הפנימי מכפר על זדון טומאת מקדש וקדשיו. ואי משום דשה"מ עדיף טפי דמכפר ג"כ על זדון דשאר עבירות. א"כ הל"ל והא כי כתיב כו' דלא מכפר רק על טומאת מו"ק אבל שה"מ דמכפר על שאר עבירות אימא לך כו':

רש"י ד"ה והתודה. דאע"ג דנפישא כפרתו. כצ"ל:

בתוס' ד"ה אלא. נראה דלא ידע דקרא כו'. כצ"ל ומלת ליה למחוק: