רש"ש על כריתות טו:

במשנה שכך היו מוכי שחין כו' הולך לו ע"פ כו'. פירש"י שלא יהא מאוס ברגל כו'. והוא דוחק דלכאורה יותר הוא מאוס באבר מחותך לגמרי. ולעד"נ משום דשנינו בתוספתא ספ"ו דמקואות האבר והבשר המדולדלין באדם הרי אלו חוצצים כ"ה גי' הרא"ש בפ' בתרא דנדה סי' כו ובטור סי' קצ"ח וכ"פ בשו"ע שם סעיף כ"ב. (לאפוקי מגי' שלפנינו אינן חוצצים וכ"ה בר"ש פ"ט מ"ד ובסמ"ג שהביא הב"י שם) ולכן בע"פ שנצרכו לטבול מטומאן לעשות הפסח הוכרחו לחתכן משום חציצה ונכון בס"ד:

שם ורואין אנו שהדברים ק"ו. פרש"י מפרש בגמרא אדם שמטמא מחיים כו'. כאן לא נמצא בגמרא רק בחולין (עא ב) אבל לענין אחר. ולעד"נ דהק"ו הוא דאמה"ח באדם מטמא באהל. וטומאתו ז"י וצריך הזאה גו"ז וכהן מוזהר עליו ונזיר מגלח עליו משא"כ באמה"ח מבהמה:

גמרא זב וט"מ כו' יצאו מכולן הרי מכשירין וטהורין. כצ"ל וכן איתא בתוספתא והעתיקה הר"ש במכשירין שם וכ"מ מפרש"י כאן:

רש"י ד"ה זב. ואין מטמאין אדם כו'. תימה דמשקין אינן אלא ראשונים ואינן מטמאין אדם אפי' אם נגעו הזב וט"מ בהן אחר שיצאו מכולן. וע"כ ט"ס וצ"ל וא"מ זרעים או פירות:

במשנה אמרו לו לא שמענו. כצ"ל:

שם אר"ש לא כך שאלן ר"ע. כצ"ל וכן לקמן בגמרא:

גמרא דגופין מוחלקין לא כש"כ. כאן נגמר הענין. ואח"כ מתחיל פיסקא אר"ש כו' עד אם הלכה נקבל כו':

שם אלא אשם תלוי אחד בחמש העלמות כו'. כצ"ל ותיבות מחמשה תמחויין נראה למחוק. ואולי י"ל דמשום ר"י בר"י נקיט לה ומשום דמסיים ועל לא הודע שלהן מביא א"ת עכאו"א. והוא פליג ע"ז לקמן (יח ב) קמ"ל דבדאיכא תרוייהו בהדדי היינו ה' תמחויין וה' העלמות מודה. ונכון:

שם ריב"י וראב"ש אומרים אפי' כו'. כצ"ל וכ"ה בתוספתא פ"ד. ובזה יובן פרש"י ד"ה מה' זבחים:

שם (בסה"ע) לפני זריקת דמים. הן בעולה ודומיה שאין להן היתר לכהנים. אפי' אחר זריקת דמים מועלין בהן. ובאימורי קדשים קלים אין בהם מעילה אלא לאחר זריקה דוקא. ועי' לקמן ה"ד ה' תמחויין (וכמו שהגהתי שמה) בפלוגתא דאמוראי ודו"ק:

רש"י ד"ה מאי. ק"ל לר"ש. צ"ל הכי ק"ל לר"ש:

רש"י ד"ה מה' זבחים. כר"ע דמתניתין ואליבא דר"ש. כצ"ל: