רש"ש על גיטין ח.

גמרא דמיא כי ארעא סמיכתא דמיא. שבת (ק ב):

שם רנבי"א בנהרות דא"י כו'. ק"ל מדוע לא מוקי הא בנהרות דא"י והא בים הגדול ואידי ואידי רבנן:

שם שנאמר וגבול ים כו' זה יהי' לכם גבול ים. כצ"ל:

שם וכש"כ סוריא דמרחקא טובא. לכאורה יקשה מדוע לא מביא הש"ס תניא כוותי' מהברייתא הסמוכה. ועמש"כ בברכות (כו):

תד"ה כל ששופע. וקשה לר"י דא"כ כו' הל"ל כו' מטורי אמנון כו'. מפרש"י משמע דמפרש מטורי אמנון עד נחל מצרים שבדברי ת"ק היינו מרגלי ההר למערבו א"כ אם הי' ר' יהודה אומר מטורי אמנון הי' ג"כ משמעו מרגלי ההר לצפונו או לדרומו לכן אומר מקפלוריא דהוא בראש ההר:

בא"ד ונראה לר"י כו'. קשה דלפירושו חסר בדברי הת"ק הגבול שבצפון. וי"ל דלא בא לסמן א"י אלא בהנסין ממזרח למערב ולאפוקי מדר"י דס"ל דאין להם גבול למערב אלא עד אוקיינוס. וא"ל ר"י דממזרח למערב א"צ סימן כי נמשך למערב עד אוקיינוס. ולא נצרך אלא לסמן גבולי צפון ודרום בהנסין:

תד"ה רי"א. דבזה"ז הי' לנו להתחייב כו'. כצ"ל:

בא"ד כדכתיב עד ים הגדול כו' וכתיב כו' ועד ים פלשתים. ק"ל ל"ל לר"י וגבול הלא ס"ל בר"ה (ל ב) דעד עצם היום הזה הוה עד ועד בכלל. וא"כ תיפוק ליה מהני קראי דמייתו התוס' ועי' בערכין (יח):

תד"ה המוכר. דא"כ הוי סברתם איפכא כו'. לכאורה י"ל דמיבעי להו פסיקא להו דמסוריא אין השיירות מצויות ולכן אפי' היא כא"י לענין עבד צ"ל בפ"נ כמו ממדינה למדינה בא"י למאי דס"ד מעיקרא אליבא דרבא. ועכו לרחב"א השיירות מצויות אפי' שהיא כח"ל כמו סמוכות ומובלעות לת"ק ור"ג: