רש"ש על גיטין עט:

רש"י ד"ה במחיצות החיצונה. רגילה להשתמר. כצ"ל:

תד"ה והא דאר"י. ושמא שמואל נקיט מילתיה ככ"ע כו'. כצ"ל:

בסה"ד והכי נמי הוה מצי כו'. כצ"ל:

שם אלא דניחא ליה לאתויי מילתא דשמואל. נראה דכוונו בזה למש"כ בתענית (ו) בס"ד בד"ה אר"ז ע"ש:

תד"ה פנימית. ועי"ל דמיירי שפיר כו'. מש"כ המהרש"א בפי' הב' דלפ"ז צ"ל שגם ג' המחיצות של הפנימית עודפות כו'. א"כ ל"ל מחיצות החיצונות לתירוץ הראשון דהתו' לעיל בד"ה כגון. דבג' מחיצות חשוב משתמר:

רש"י ד"ה אם נתגרשה. והלך בעלה למדה"י. בזה מתורץ תמיהת התוס' ביבמות (יד ב) שרמז עליהם בגה"ש ועי' בק"נ אות ל"ד:

תד"ה ולא בלאות. דבהדיא אמרינן כו' זינתה לא הפסידה כו'. כצ"ל: