רש"ש על גיטין עט.

גמרא אילימא בגג דידה וחצר דידה ל"ל אויר הגג. ק"ל דהא קודם שהגיע לאויר הגג הוי דרך עלייה. ואם נפרש דהא דדרך עלייה לא היינו דוקא בנמחק אבל בלא נמחק מגורשת למפרע משעה שהגיע תוך המחיצות אף שהיה דרך עלייה עי' בב"ש סי' קל"ט סק"ז. ורישא מיירי בלא נמחק דוקא כפי' הה"מ בדעת הרמב"ם הוה א"ש:

רש"י ד"ה עודפות. דהאי דקאי כו' זורק כלפי מעלה כו' ויפול לחצר. כצ"ל:

תד"ה כגון. דאיסור שבת ואיסור מכירה באין כאחד. כצ"ל:

תד"ה דרך עלייה. ול"ד להא דבעי רבא כו'. לפי מה שפרש"י דלא מיקרי נתינה לכאורה ודאי ל"ד. אולם הא דלקמן אבל קדמה דליקה לגט לא מ"ט כו' דומה טפי להא דרבא ועי' בר"ן:

בא"ד א"נ התם בבית מקורה כו'. ק"ל דא"כ מאי מקשה שם (קב) על הא דאמר רבא שם אויר שא"ס לנוח לאו כמונח דמי דמיירי בחצר מהא דבעי רבא כו' דמיירי בבית מקורה. וי"ל משום דמשמע שם דקאי רבא גם ארפת דתני בסיפא (וביותר לפי מאי דמפרש אביי שם ברפת שבחצר ע"ש) דאם קולט מן האויר ה"ה שלו. וסתמיה דרפת שהוא מקורה: