רש"ש על גיטין עז:

גמרא אפי' היא בטבריא וחצרה בציפורי כו'. נראה דנקטם לרבותא דאף דמופלגים גם בגובה. דטבריא בעמק (ונראה דלזה כוונו גם בר"ה (לא ב) וטבריא עמוקה מכולן) וציפורי בראש ההר כדאיתא בשבת (קיח ב). ודע דמש"כ שם בגה"ש בשם הר"י מיגאש דהם בתוך תחום אחד. צ"ע דבמדרש איכה בפסוק בלע ה' ולא חמל איתא י"ח מיל כמן טבריא לציפורי:

רש"י ד"ה ה"ז חזקה. ותנן נכסים שא"ל אחריות כו'. עי' בר"ן וכן בתד"ה מה משמע דמדין חצרה מתגרשת:

תד"ה פליג. עי' מהרש"א. ושגה במחכ"ת במש"כ דבאינו רחב ד' טפחים לא הוה מקום פטור עד שיהא גבוה עשרה ובפחות הוה רה"ר גמור. וז"א כדמוכח בשבת (ז) ע"ש בגמרא ופרש"י ובדברי עצמו. וז"ל הרמב"ם פי"ד מהל' שבת הל"ז איזהו מקום פטור מקום שיש בו פחות מדע"ד וגובהו ג' כו' וכ"ה בש"ע סי' שמ"ה ס"ט. ובב"ב (נו) בתד"ה אבל פיסלא נראה שחזר בו מזה. ובעיקר כוונת התוס' ה"נ לכאורה דמש"כ וגם מסתמא הוי רוחב ד' כו' ר"ל דל"ת דהא דקאמר הכא אבל גבוה עשרה אע"ג דלא הוי ד"א וכן הא דאבל אית ליה שם לווי כו'***). היינו אפי' אינו רחב ד"ט ועליהן כוון אביי אבל פיסלא לא. ע"ז כתבו דא"א לומר כן דאינו דבר חשוב בפ"ע ור"ל דלענין גיטין ודאי דלא הוו מיקרי ב' מקומות וכן יל"פ דבריהם בח"ה. אבל בפ' המוציא מוכח בדבריהם די"ל כן דמיירי באינו רחב ד"ט: