רש"ש על גיטין עו.

גמרא אין לך תנאי בכתובים שאינו כפול וה"ל שני כתובים הבכ"א ואין מלמדין. לכאורה ל"ד לשאר ב"כ הבכ"א לעלמא דא"מ דא"ת דמלמדין לעלמא הרי השני מיותר דגם אותו הוה ילפינן מן האחד. אבל הכא אדרבה משום דמלמדין לעלמא דבעינן תנאי כפול להכי איצטרך למיכפלינהו בכולהו דאל"כ הוה המעשה קיים אף בלתי קיום התנאי. וצ"ל דהכוונה הוא דלמאי איצטרך למכתב הכפל דבלא"ה הוה ידעינן דמסתמא כפליה דאי לא לא הוה מהני התנאי. וכמש"כ התוס' לעיל (עה) בד"ה לאפוקי בכל ע"מ שבש"ס. ולאידך לישנא דרבנן קא"ל כו' ופרש"י דכולהו צריכי כדמתרצינן להו בקדושין (ועי' בתוס'). נ"ל דר"ל דבאמת דאפי' לא הוי כתיבי הוה ידעינן דמסתמא כפלינהו. אבל לא הוה ידעינן איך כפלינהו. אם לא ברכה ולא קללה או אפי' קללה. ולכן אין סתירה מזה למ"ש הר"ן בשבועות שילהי פ' שבה"ע דלר"מ היכא דלא כפליה בסתמא משמע שפיר קללה דוקא ודו"ק. והשעה"מ בפ"ו מה' אישות גמגם הרבה בזה ולעד"נ כמש"כ:

במשנה הגיע לאנטיפרס. במשניות הגי' לאנטיפטרס. וכן נזכר ביומא (סט) ובנדה (סב):

רש"י ד"ה תנאו בטל. ושוב אין כשר לגרש בו. ק"ל דלעיל (לב ב) פסקינן כר"נ דחוזר ומגרש בו וע"ש בתוס'. ועי' לקמן (פד ב) בסוגיא ובתו' שם: