רש"ש על גיטין לו.

גמרא לר"א דאמר ע"מ כרתי. בגליון הוגה אלא לר"א. וכן העתיקו התוס' לעיל (ד) ד"ה דקי"ל:

רש"י ד"ה מפרשי. ראובן כו' מעיקרא כו' אלא אני פלוני כו'. לכאורה הנל"פ דמעיקרא לא כתבו אלא ראובן עד ע' לק' (פז ב) במשנה. והתקינו שיהיו מפרשין הטיב שמותיהן דהיינו שם אביהם ג"כ וכמו שהיו נקיי הדעת עושין (שם) בכדי שיכירום מי הם. מיהו מלשון התוספתא דסוף מכילתין משמע כפרש"י:

רש"י ד"ה כדתניא. ונתקיימו בב"ד ע"י העדאת החתומים עצמן. ל"י מדוע לא פי' או ע"י אחרים שהכירו כ"י:

תד"ה אמר. ואע"ג דקאמר לעיל דמדרינן לה ברבים. כצ"ל:

בא"ד וא"ל דאדר"נ נמי קאי. זה לא סליק לתירוץ ראשון דלעיל בתד"ה אבל. דבאשתו אין לחלק בין ברבים לע"ד רבים:

תד"ה אבל. וע"ד יחיד כו' יכול כו'. ל"ד דה"ה ע"ד שנים וכ"ה ברא"ש ור"ן. ועי' לק' (מו) בתד"ה רנב"י וברש"ל שם:

תד"ה והעדים. ובגמרא אר"ג כו' משמע דקודם נתקנה. תימה דשם אמר ר"ג סתם והוא ר"ג דיבנה נכד ר"ג הזקן עי' בנדה (ו ב) תד"ה בשפחתו. ובתוספתא שם הגי' רשב"ג:

תד"ה בזמן. ואשמים איל צאן על אשמתם. כצ"ל:

בא"ד שהרי היה בזמן הבית דהלל כו'. כצ"ל:

בא"ד (ע"ב) דמשמע דיובל לא נהגו היינו כו' אלא שני שבטים וכשעלו כו'. כצ"ל: