רש"ש על גיטין לה:

גמרא אר"ה ל"ש כו' אבל ניסת אין מדירין אותה כו'. פשוט דלשמואל לעיל דחוץ לב"ד משביעין אותה אפי' ניסת נמי וכ"מ להר"ן ושכן כתב הרמב"ם:

שם רנ"א א"צ רב פפא אמר צריך. לכאורה הי' נראה יותר הגי' שהביאו התוס' בבכורות (מה ב) רב ששת במקום ר"פ. כי ר"פ הי' תלמיד תלמידו דר"נ. אולם מצינו כהאי טובא בתנאי כמש"כ בפסחים (עז) בס"ד ע"ש:

שם ותני עלה נודר ועובד יורד כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה ברבים. בפני עשרה. עי' לקמן (מו) דר"נ גופיה ס"ל דרבים היינו שלשה. ובתוס' הגי' שם רנב"י וכ"ה הגי' בכתובות (עה). ועי' לעיל (לא ב) תד"ה אנא. אח"ז מצאתי להפ"י שהעיר בזה:

רש"י ד"ה משום איסורא. אם אעבור עבירה כו' ורוצה לעבור העבירה. זה מיקרי לא חל הנדר דלרב פפי בנדרים (צ) לכ"ע אין החכם מתיר ופסקו הפוס' כוותי':

תד"ה אבל. וכן קשה בסמוך דפריך וליחוש דילמא אזלה לג"ח כו'. לכאורה זה ל"ק דאי תימא דידירוה של"ת ככר זה כו' א"כ אפי' ניסת נמי:

בא"ד ולר' אליעזר (כצ"ל) כו' שיכול כו' שעתידה לידור א"ש. תימה דהשתא אדרבה תתחזק יותר הוכן קשה כו':

תד"ה קסבר. דקאמר ר' אליעזר כשהוא מגרשה כו'. כצ"ל ביו"ד: